מורה בכירה, השתלמה בלימודי האמנות, הציור התחריט ועיצוב תכשיט באוניברסיטת חיפה בהדרכת אבישי אייל ובתיה וונג. השתלמה במכון לאמנות באורנים אצל אמנים מהשורה הראשונה: מיכאל גרוס, יעקב דורצ'ין, יעקב חפץ,אריה רוטמן, יהודה יציב, שרה קסטיין וד"ר צביקה ישראל - בלימודי הרישום הציור הפיסול הקרמיקה והתחריט. הציגה תערוכות אישיות רבות בארץ וכן תערוכות משותפות בארץ ובעולם.

ציפי אהל מלמדת אמנות ומקיימת סדנאות למבוגרים, צעירים וילדים.

במשך 47 שנות נישואי לדודי התפתחתי יצרתי וביטאתי את עצמי - עיסוקי, חיי ויצירותי מתוך אהבתי הגדולה אליו.

דודי היה השראתי ועזר במימוש חלומותי ואף את חלומותיו הוא.

למד חקלאות אורגנית, צילום בטבע, נגרות והיה שותף מלא בביטוי האמנות אותה יצרתי.

דודי השאיר בחיי וחיי ילדי את הרצון להמשיך בדרכו המאירה והמאפשרת עשיה אופטימית ושמחה.

דודי

"אוהב אדמה ואדם, באהבתך וחום ליבך קישטת ומילאת את חיינו, נגעת בכולם."

עשייתה היצירתית מלווה את חייה ומהווה צורך פנימי.ציוריה מבטאים צורך זה. נושאיה המרכזיים הם: טבע, אדם ודמות האישה. בעבודותיה ניתן לראות ביטוי ליופי ואסתטיקה. 

היא ניחנה ביכולת התבוננות הנובעת מהבשלה אישית פנימית ומיצירה בלתי פוסקת לאורך תקופות שונות בחייה. בציוריה ניכרת אהבתה לדמות החופשייה ומוצאת ביטוי בהעזה הצבעונית,בתנועה הפורצת וזורמת מתוך קווי המיתאר החוצה ובחיבור השלם והבטוח של הדמויות עם הרקע שלהן. הדמויות והנוף אחד הם. הנשים של ציפי הן חלק מהטבע, הן פורצות ממנו ומתמזגות בו חזרה,מפסלות אותו ומתמוססות לתוכו. הנשים והעצים בציוריה מנהלים דיאלוג כזה או אחר בינם לבין עצמם. גם כאשר האישה מתוארת לבד נראה שהיא עדיין יחד, עם הטבע סביבה, תמיד בקשר מלא וחי עם הסביבה המקיפה אותה. ניתן לראות בציוריה את השפעתם של אמני העבר אשר נגעו באשה ובאדם, חקרו את נושא הצבע והאמנית ציפי אהל מקיימת דיאלוג עימם.

מרכיב מרכזי ביצירתה מהווה הצבע המתגלה בפנינו כעין ישות עצמאית החיה, זורמת, נושמת ומוזרמת בתוך הדמויות הנעות. וכדבריה:"אני מרגישה כאן ועכשיו אישה המבטאת את עצמי, נשיותי,חיותי ואנושיותי, שואפת לחתום בטביעת אצבעותי את רוחי במנותק ולא במנותק מהתרחשויות הרגע סביבי. אני מציירת אישה, חושבת ,זורמת,שמחה ועצובה,כועסת ומתפייסת. אני מתבוננת לתוך הישות הזאת - ומנסה להזרימה לתוך דמויותי, נופי והחלל שסביבן.אני מזדהה עם תנועת גופן הטובלת בצבע ומרגישה את רוחן - רוח אישה". גלי קולה הפנימי של האמנית מתמזגים עם גלי הצבע המאוד מואר, מאוד חם.גם כשבסולמות הצבעוניים בולטים הצבעים הקרים הם מהווים ניגוד דרמטי. 

התוצאה הסופית היא של זרימת התרחשות אנושית בביטויה האמנותי היוצרת תחושת חמימות והזדהות אצל הצופה. אמצעי אמנותי חשוב ביצירתה של ציפי אהל הוא התחריט.היא מבטאת בו מראה הטבע והאדם ובמיוחד מבטאת את מציאות חיינו דרך המיתוסים.

האמנית היא בת לניצולי שואה שתשובתם לאימי השואה היתה בחיוב של החיים וגיוס התקווה והאמונה בחיים חדשים וביכולת האדם להתגבר.באווירה זו גדלה האמנית שלמדה לשלב בין הרצון להקרין ולהשפיע מאהבתה ומהידע שרכשה תוך לימוד מתמיד חקירה ושכלול כלי הביטוי שלה.עבודה במגוון רחב של חומרים וטכניקות וחיפוש מתמיד אחר דרכי ביטוי חדשות אשר יאפשרו לבטא בחופשיות את קולה הפנימי הייחודי. בעץ הזית מצאה ציפי דמיון רב לאדם, אף הוא משתנה בכל רגע, שעה, יום ועונה מחליף צבעיו ותנועתו כמו בני האדם ומרגש מאוד. 

שלושים שנה מלווה אותה הזית בדרכה הביתה,ובמהלך הזמן ישבה בחברת המוסקים ליד ביתה ציירה, רשמה את הרגעים, ואת מראה העץ חרטה בחרט,ומשכה במכחול. ציוריה משמשים לנו השראה לשוב ולהתחבר לכוח החי, השופע כמעיין הקיים בתוכנו. "בציוריה של אמא ניכרת אהבתה הגדולה לבני אדם.שמחה וזרימה המאפיינים את חייה.אמא התמסרה ליצירה ואנו יודעים שהיא מגשימה את חלומה. מאז ומתמיד יצירתה עטפה את חיינו. ציוריה לימדו אותי לראות ולהעריך את היופי הקיים בכל גוף ובכל רגע. הם תמיד מהווים בשבילי כלי, חלון המאפשר להרחיב לרגע את ההווה. כאילו קיבלתי חוש נוסף המאפשר לי מגע עם העולם. קיבלתי מאימי מסר של עצמאות, מימוש אישי יצירתי לא מתפשר בצד חיי אמהות וזוגיות. מסלול חיים של מורה מסורה לתלמידיה וילדיה. מסר של התפתחות ושמחה לאורך המחזורים בחיים." נירית קרמר.